איך בונים סוסיתא:

אז מה מביא 6 מוסיקאים מתוסכלים להתאגד ולעשות מוסיקה ישראלית טובה?

בשלהי 2000, הרבה אחרי חגיגות המילניום, החלה להיווצר הסוסיתא. נדב ונטע, שותפים לדירה וללימודים באקדמיה למוסיקה שבירושלים, חברו יחדיו והחלו ליצור מוסיקה ישראלית עם ניחוח של פעם. באותו זמן חרשו גיל ורון את מרחביה הירוקים חומים של ארה"ב, ובשיחות טלפון מזדמנות נאמר להם שמשהו טוב מתבשל בארץ ושיחזרו כבר !!

המפגש, כשהגיע, הביא למיזוג בין ארץ ישראל הישנה והטובה לתרבות הרוק האמריקאי, ונוצר משהו שניתן לתאר אותו כ "סשה ארגוב פוגש את גט'רו טול".
טירוף, אני אומר לכם, טירוף.

כתיבת החומר נעשתה בכל מקום אפשרי, ובעיקר בקומזיצים, מה שדירג את הארבעה בראש הרכבי המדורות, אפילו לפני "תפוחי אדמה לוהטים" ו - "גזר עץ" המיתולוגית.

הסוסיתא החלה לקרום עור ופיברגלס.

עם כל זאת, הורגש הצורך בהתאמת המוסיקה וההווי למשהו שניתן יהיה לנגן על במה, ונתבקשו שינויים בעיבוד וכמו כן צרוף עוד נגנים. מתי "המלאך" אנג'ל, בסיסט סטנדאפיסט ובן-אדם, נקרא לשרות מלא בלהקה. חזרות החלו להערך בכל מקום שהיה בו פסנתר (יש פסנתר?) וחשמל. בתים פרטיים, חדרי מוסיקה ומקלטים - כולם הושחתו לבלי הכר. החומר הראשוני קיבל מחמאות חיוביות ביותר והוחלט ללכת צעד קדימה ולמצוא מישהו שנראה טוב, יודע לשיר ובעל זיקה לשירי הזמר העברי לדורותיו. באחד הקטלוגים של "פלייגירל" נמצאה התשובה בדמותו של מירון אגר, בעל הקול הענוג.

תהפוכות ושינויים עברו על ההרכב. נטע, החלילנית המקורית, הוחלפה ע"י אודי ורזגר, שנולד עם חליל כסף בפה. העבודה האינטנסיבית לקראת ההופעה נמשכה. ואכן היתה הופעה, ואחריה עוד כמה הופעות.

לאחר פרישתם של אודי לטובת "ברקלי" ומתי לטובת "עצמו", הצטרפו להרכב דן קרפמן, נגן בס צעיר בעל נסיון של אלפי שעות נגינת רוק מתקדם מול מועדוני קשישים ברמת גן, ונעמה שלו, נגנית חליל ורקדנית בלט, שוויתרה לצורך העניין על קריירה בינלאומית בשזירת גולות על חוטי דיג. ההרכב החדש התגבש והחל להופיע תוך זמן קצר אך תחביבו העיקרי היה ונותר הסנפת מנות יתר של גלידת וניל ורום-צימוקים.

מירון אגר - שירה, גיטרה, חליליות, מפוחיות. הזמר שלנו. נולד בחצבה שבקוטב הדרומי, שם התחנך ולמד חלילית. החל במסע נדודים צפונה, אכל משהו בדרך, ולבסוף חנה ברמת השרון שם הוא נח עד היום. מנגן על כל מה שזז ואחותך. מעמודי התווך של השירה האנדלוסית.

נעמה שלו - חליל, קולות, בלונדינית. החלילית שלנו. גדלה בשכונת עוני בהרצליה פיתוח, וניזונה משאריות של גבינות ויין. בגיל שנתיים למדה ללכת ובגיל שלוש כבר פיצחה גרעינים. זכתה לתשבוחות חמות על נגינתה בהיותה בת 5, ושנה לאחר מכן התחילה ללמוד חליל. כיום משמשת קול קורא לכל יהדות התפוצות.

נדב ויקינסקי - קלידים, קולות, קריאות ביניים. קלידננו. בזמן המלחמה הקרה שהה בעיר אשדוד וכן תקופה קצרה לאחר מכן. החל לנגן פסנתר בהיותו פג. החל לנגן כמו בן-אדם אחרי הצבא. מלחין מסדר גודלם של ענקים כמו בטהובן ושוברט, ובעל תואר "סר" מראש עיריית יבנה.

רון יונה -  גיטרות, קולות, ניתורים קלים. הגיטריסט שלנו. היה חלק מצמד הפרברים, שלא בידיעתם, ופרש לטובת קריירת סולו. הצטרף לסוסיתא כמאפר, וטיפס לדרגת יו"ר הלהקה. ביום אגדי אחד, כשסולן הלהקה לקה בשפעת, עלה רון יונה במקומו לבמה והכריז: "היום אין הופעה, הסולן לקה בשפעת". מאז הוא מנגן בלהקה גיטרות ומחזיר אותן למקום לאחר מכן.

דן קרפמן - בס, קולות, עוויתות. הבס שלנו. שיחק כניצב במערבון הקלאסי "תאכל משהו שלא תיחנק", שם גם פגש את בחירת ליבו ולא זיהה אותה. למד גיטרה בגיל 5 מצועני זקן שמכר לו בוטנים. המשיך את לימודיו ב "רויאל אקדמי" של פאריז וסיים אותם.

גיל אידן - כלי הקשה, תופים, השתובבויות. האגרול שלנו. החל את דרכו כמתופף בלהקת "סוסיתא" וכך גם יסיים אותה. לפני כן כבש את רחבות הריקודים עם הלהיט "בוגי ווגי אל תמוגי" ולפני כן נולד. אוהב כשמגרדים לו בזקן וכותב רומן פורנוגרפי לגיל הרך. בעתיד ימות.